עמותת דרור: כתובת גוש חלב 21 ת"א 64581 ע"ר: 58-035-530-3 ומוכרת כמוסד לעניין תרומות.
טלפון: 03-5299202 הקו החם: 0544-616866. פקס:03-5293551 אי-מייל freedror.org.il contact@
מ.ח. 015161/02 בנק לאומי סניף בזל 813 אתר ה אינטרנט: freedror.org.il http://
נייר עמדה 2009 עמותת דרור – מרכז ל"יוצאים בשאלה"
מטרות העמותה
א המטרה העיקרית של העמותה היא טיפול משולב ביוצאים בשאלה, שיאפשר להם קליטה מלאה בחברה החילונית.
ב. לסלול בפני כל צעיר את הדרך לנצל את מלוא הפוטנציאל הגלום בו.
ג. העלאת הנושא על סדר היום הציבורי: שאיפה ויוזמה לחקיקה לפיה יקבלו ה"יוצאים בשאלה" מעמד והטבות כשל עולים חדשים.
ד. . גיוס משאבים להגשמת המטרות הנ"ל: קבלת תמיכות ומענקים ממשרדי הממשלה, הרשות המקומית, קרנות ותרומות הציבור.
הפעולות העיקריות של העמותה להגשמת המטרות הנ"ל:
1. לכל צעיר העמותה מצמידה משפחה תומכת, שתפקידה לסייע בהתמודדות עם קשיי הקיום.
2. דאגה לבריאות נפשית וגופנית. –מתן עזרה נפשית, וטיפול שיניים. הפעלת סדנאות
3. סיוע להשתלבות בצה"ל: מעמד של חייל בודד, קשרים עם מיט"ב ויחידות השירות.
4. הפעלת מרכז חברתי – חינוכי: מסיבות, טיולים, סופי שבוע בקיבוצים, סדנאות והרצאות.
5. העמותה הקימה לובי בכנסת במטרה לשינוי חקיקה בכנסת , כך שה"יוצאים בשאלה" יוכרו כאוכלוסייה ייחודית ויינתן להם
מעמד כשל עולה חדש.
6. באמצעות המכינה הקדם-אקדמאית ומתן שיעורי עזר על ידי מתנדבים העמותה דואגת להשלמת השכלה בכל הרמות.
7 העמותה מפנה לאבחון מקצועי ולימוד מקצוע
8 העמותה דואגת לרכישת מקצוע או/ו השכלה גבוהה
שינוי מבנה העמותה
ההחלטה להקים קבוצה מדעית טכנולוגית נשארת בעינה אם כי הביצוע בפועל נתקל בקשיים מרובים המוקש העיקרי הוא קבלת מעון
שיענה על צרכי העמותה, בעיקר בנושא הקבוצה המדעית טכנולוגית. החלטנו לבקש מהעירייה את בית החלוצות לשעבר, של תנועת במזרחי.
ברחוב פרוג . הבית עומד ריק קרוב לעשרים שנה ומשום כך שיפוצו עולה בממון רב קבלנו מוועדת הנכסים הערכה של מיליון וחצי דולר.סכום שנראה מוגזם, באשר לא קבלנו פירוט על טיב השיפוץ. מכל מקום ברור כי הביצוע מותנה בעזרת צה"ל ותרומות נדיבות. פנינו אל סגן שר הביטחון – מתן וילנאי. קבלנו תשובה חיובית נושא של הקמת קבוצה המדעית טכנולוגית על כל
הכרוך בכך, אשר על כן הנושא הועבר לטיפולו של ראש אגף כוח אדם החדש- אלוף אבי זמיר.
מי הוא "יוצא בשאלה"
הסיפור הוא תמיד דרמטי. על רקע זהה מצטיירת המרה חדה, קיצונית ובלתי צפויה. מוקד האחריות מועבר אל הפרט ואין משקל רב לגורמים חיצוניים. מה שמקנה הרגשה כי ביציאתם משהו בתוכם פנימה השתנה באופן מהותי. וזה קשור בהתהוותה של חוויה אוטונומית. זה הגרעין המרכזי לשמו עזבו את החברה החרדית. קיימת נטייה לבטל את הממד ההתפתחותי ולהציג את היציאה כמהפך.
מוטיב הבריחה הוא מרכזי בסיפור העזיבה. הצגת העניין נושאת אופי דרמטי עד כדי בריחה מאיום במוות. מי שמחליט לעזוב מגיע למסקנה שהעולם החילוני הוא לא נורא. הוא לא אוכל ולא שותה אנשים, למרות שיש בו נורמות אחרות. החברה החילונית איננה מאוחדת ואיננה מגובשת. אין בה עזרה הדדית ואין גמח"ים. העזיבה גובה מחיר כבד של אובדן הקולקטיביזם החרדי בכלל והמשפחה בפרט. העזיבה האידיאולוגית כופה נטישה משפחתית חברתית ותרבותית בלתי רצונית.
לגבי העוזבים אין התחברות עם העולם החרדי בגלל חוסר אמונה ולא עם העולם החילוני מחוסר משפחה, שהיה לה מקום מרכזי. כך הם נידונו להיות חצויים בין שני העולמות. המחשבה לפיה קיים חיבור בין הוויה לתודעה לא השתנתה.
מי שעוזב את החברה החרדית משווה את הניתוק למוות ממחלה. קיימת תודעה שכלית, שהרגש לא מסוגל לעכל. בעולם החרדי קיים גיבוש למטרה מסוימת, זו איננה בעולם החילוני. במקרה הטוב מצפים ממך "להיות בסדר". קשיי העזיבה הם נוראים. "שם" לרוחנית הייתה חשיבות רבה. בעולם החרדי קיימת התמיכה הדתית והמשפחתית ועם האמונה הכל מסתדר.
עזיבה מצטיירת, בין היתר, כגילום המובחנות ומתן חיים לזהות הייחודית. מוקד מושא נוסף של העזיבה הוא העצמאות והמחשבה האוטונומית. האני הפנימי מוצג כייחודי בעצמאותו. האישיות מאופיינת במרדנות נועזת ואסרטיבית. המשותף לכל העוזבים – חוסר יכולת לבוא לידי ביטוי בחברה החרדית. אפיונים אלה מתעמתים עם הקוד התרבותי הקורא לצמצום עצמי, להצנעת הפרט, לשמרנות בהתייחסות לקהילה. ההתחברות היא של הפרט עם עצמו, תוך השלת המשמעות הקולקטיבית, שנכפתה על ידי החברה החרדית. החברה החילונית מצטיירת בהקשר זה כמקום המאפשר לפרט להגשים את האני שבו על מכלול היבטיו. אלה הבוחרים בדרך חיים אחרת מאופיינים במגוון רחב. כל אחד מהם הוא עולם שלם ייחודי ומובחן מהאחר. אין בכוחה של החליפה השחורה לכסות על הייחודיות. יתכן כי דווקא בחברה הקולקטביסטית מפתח הפרט מנגנונים כדי לשמור על זהותו הפנימית. ייתכן כי הייחודיות היא שהובילה אותם לעזיבה. זו צמחה מתוך הזעקה לייחודיות. לגבי אלה ש"נולדו חילונים" העזיבה היא הסרת המסכה. הגבולות בין שני העולמות מצטמצמים, על פי תפיסתם, להיבטים חיצונים בלבד. שינוי החזות והחלפת "המדים". עם הסרת הלבוש הוסר הגבול והתחוללה - יציאה אל החופש. ביציאה מן העולם החרדי קיימת המשכיות, היא מופיעה ככרונולוגיה של יציאה ידועה מראש. הם נולדו עם סלידה מהחברה החרדית. קיום אורח חיים חילוני בחברה החילונית הוא לגביהם התנהגות טבעית. אצל השאר מרגישים קיום של זיקה הדוקה למרכיב האמונה. האמונה הממוקמת בתודעה ויוצרת גבולות חדים בין החברה החרדית לחילונית. העזיבה היא תוצאה של ההיפרדות מן האמונה. המטרה - לחולל מהפך באישיות. העצמי החילוני שלהם שונה מהחרדי, אותו הם המירו. המושגים על מין ועל המין השני מעוותים בהשוואה לגבי חלק מ"היוצאים בשאלה" הנה - חוסר הבנה וחוסר יכולת ליצירת קשרים נאותים עם המין השני. הקושי מחריף לגבי בחורות באשר בעולם החרדי מודבקת לכל "יוצאת בשאלה" תווית של יצאנית. ככלל- קשה להם ליצור קשרים חברתיים וקשרים אינטימיים לאורך זמן , אם בכלל. תופעה שמקורה בקודים שונים ובדעות קדומות אשר על כן, העוזב את העולם החרדי הוא חסר אונים ביכולתו ליצור קשרים בינ-אישיים. כדי להתגבר על הבעיות הנ"ל צריכה להינתן עזרה על ידי טיפול פרטני וקבוצתי. מטרות הטיפול הן: לסייע להתמודד עם משבר הזהות הקשה ללמד כיצד לבנות קשרים חברתיים משמעותיים ולחזק בהם את
האמונה בעצמם . ללמד לקחת אחראיות על עצמם ולהשתלב בעבודה ולעזור בהתמודדות עם קשיי למידה.
תהליך הקליטה בחברה החופשית
ה"יציאה בשאלה" היא תהליך אינטימי, ארוך, מורכב, וכאוב מאוד. היקלטות בחברה החילונית היא דרך חתחתים. זוהי משימה בלתי אפשרית ואין דרך לעבור אותה בשלום. התהליך אורך עד עשרים שנה וגם בסופו ה"יוצאים בשאלה" בשום מקום הם לא ירגישו בבית. ביום העזיבה נעלם כל העולם המוכר באחת. לצעירים אין אח, קרוב ורע. הם צריכים להתמודד עם קשיי הקיום בעצמם ולבד. החברה החרדית מנתקת אתם את הקשרים ומחרימה אותם. האמונה באלוהים אבדה וקשה למצוא אמונה חלופית. העזיבה כרוכה בבדידות חונקת. חלקם סובל מהערכה עצמית נמוכה.
מתן תמיכה על ידי משפחה ועזרה נפשית לצעירים אלה, הן כאוויר לנשימה וזאת לא כמליצה שדופה, אלא כאמת חיים עצובה.
היקלטות במשפחה
הצמדת משפחה תומכת לכל "יוצא בשאלה" היא תנאי מהותי בתהליך ההיקלטות בחברה החופשית. מספר המצטרפים לעמותה גדל מיום ליום, ומספר המשפחות לא גדל בהתאם. ולכן העמותה זקוקה למשפחות תומכות נוספות.
הסבר תשמטרתו לתת רקע כללי למי שרוצה ויכול להרים את הכפפה.
"ילדים הם שמחה", נכון אבל לא תמיד. באשר העזרה ל"יוצאים בשאלה", כרוכה בתסכולים רבים. המשפחה התומכת צריכה להתגבר על אילוצים נפשיים: למי שעוזר "אסור" להיות נוח לכעוס ו"אסור" להיעלב. שילוב "יוצא בשאלה" במארג המשפחתי, הוא תהליך מורכב, כאוב, קשה מטריד ומעצבן. לעתים קרובות הוא כרוך בעגמת נפש ואף בכישלונות. רק לעיתים רחוקות הוא קל, נחמד וגורם הרבה שמחה. המשפחה התומכת צריכה לזכור כי מדובר בילדים, שאינם שונים מילדיה הביולוגיים. תפקידה מתמצה בהיותה חלופה למשפחה שאבדה.
לעיתים קרובות קיימת הרגשה ניצול ולא בִּכְדִּי. גם בהיותם אסירי תודה, הם עלולים לתת הרגשה "שהכל מגיע להם". בצר להם הם מפעילים מניפולציות וסובלים מחוסר אומץ ויכולת להודות בשגיאות ולהוציא מהן מסקנות. כל אלה הם האתגרים החינוכיים להם נדרשת המשפחה התומכת. יחד/למרות עם כל האמור לעיל חושב לציין כי רב המשפחות התומכות הצליחו ללמד את בני חסותם לקחת על עצמם אחראיות ובמשך שבע שנות קיום העמותה, רובם רכשו מקצוע שמאפשר להם לחיות בכבוד וחלקם הגיעו לרמה גבוהה במקצועות יוקרתיים.
תסמונת "לא נעים לי"
הקוד המקובל בחברה החרדית הוא – כי אין זה יאה ל"אדם הגון" לבקש עזרה. לכך יש להוסיף את רגשי האשמה הנלווים אל עזיבת העולם החרדי. מכאן נובע הקושי לקבל סיוע כלשהו. לדוגמא: " יוצא בשאלה" מקבל מהעמותה מספר טלפון של משפחות תומכת, אבל הוא לא מתקשר כי – "לא נעים לו". המשפחה התומכת לא מעלה בדעתה כי הצעיר שלא התקשר אכן זקוק מאוד לעזרתה. לא אחת הם מתקשים להודות בפני עצמם כי נכשלו. והתוצאה – הצעירים נקלעים למצבים של מצוקה קיומית ונפשית. התסכולים נגרמים עקב אי הענות על הציפיות שלהם מעצמם. כך מתגברת הרגשת ה"לא נעים לי". עקב חרדה ודעות קדומות רבים מהעוזבים לא פונים אלינו, או אל כל גורם אחר שיכול לעזור להם. העלמות תופעה שכזו קשור בהעלאת הנושא כולו על סדר היום הציבורי.
מִדְּבָר שקר תרחק! האומנם?
רבים עוזבים מתוך התנגדות לשחיתות ולצביעות הנוהגות בחברה החרדית. משום כך תופעת השקרים, נראית מפתיעה. רק בוגרים שמצבם הכלכלי שפיר, אינם מפתחים נטייה לִדְּבָר שקר. אפשר לראות מכך שריד של הצורך "היהודי גלותי" לשרוד. הצורך לשקר נראה, כטבוע באופי והוא הופך להרגל. רב השקרים הם ילדותיים וחסרי תוחלת, בדיעבד השקרנים יצטערו, אבל קשה להם להימנע מכך. כדי לנסות להבין יש לזכור כי לעזיבה קדמה תקופה ארוכה שבה נאלצו לשקר בעל כורחם. לכך התלוו חרדות ורגשות אשם. כל אלה הם מתכון מושלם ל"שקרנים בדם" . מצד שני ה"יוצאים בשאלה" נפלו ועלולים ליפול ברשתם של נוכלים בכל התחומים. הללו מנצלים לטובתם האישית והכלכלית את חוסר האונים של אלה המשוועים לעזרה. זוהי מציאות חיים ועל כולנו מוטלת החובה לשנות מצב עגום
מי הוא "יוצא בשאלה" (יוצא לחופשי)
הסיפור הוא תמיד דרמטי. על רקע זהה מצטיירת המרה חדה, קיצונית ובלתי צפויה. מוקד האחריות מועבר אל הפרט ואין משקל רב לגורמים חיצוניים.
מה שמקנה הרגשה כי ביציאתם משהו בתוכם פנימה השתנה באופן מהותי. וזה קשור בהתהוותה של חוויה אוטונומית. זה הגרעין המרכזי לשמו עזבו את החברה החרדית. קיימת נטייה לבטל את הממד ההתפתחותי ולהציג את היציאה כמהפך.
מוטיב הבריחה הוא מרכזי בסיפור העזיבה. הצגת העניין נושאת אופי דרמטי עד כדי בריחה מאיום במוות. מי שמחליט לעזוב מגיע למסקנה שהעולם החילוני הוא לא נורא. הוא לא אוכל ולא שותה אנשים, למרות שיש בו נורמות אחרות. החברה החילונית איננה מאוחדת ואיננה מגובשת. אין בה עזרה הדדית ואין גמח"ים. העזיבה גובה מחיר כבד של אובדן הקולקטיביזם החרדי בכלל והמשפחה בפרט. העזיבה האידיאולוגית כופה נטישה משפחתית חברתית ותרבותית בלתי רצונית. לגבי העוזבים אין התחברות עם העולם החרדי בגלל חוסר אמונה ולא עם העולם החילוני מחוסר משפחה, שהיה לה מקום מרכזי. כך הם נידונו להיות חצויים בין שני העולמות. המחשבה לפיה קיים חיבור בין הוויה לתודעה לא השתנתה.
מי שעוזב את החברה החרדית משווה את הניתוק למוות ממחלה. קיימת תודעה שכלית, שהרגש לא מסוגל לעכל. בעולם החרדי קיים גיבוש למטרה מסוימת, זו איננה בעולם החילוני. במקרה הטוב מצפים ממך "להיות בסדר". קשיי העזיבה הם נוראים. "שם" לרוחנית הייתה חשיבות רבה. בעולם החרדי קיימת התמיכה הדתית והמשפחתית ועם האמונה הכל מסתדר.
עזיבה מצטיירת, בין היתר, כגילום המובחנות ומתן חיים לזהות הייחודית. מוקד מושא נוסף של העזיבה הוא העצמאות והמחשבה האוטונומית. האני הפנימי מוצג כייחודי בעצמאותו. האישיות מאופיינת במרדנות נועזת ואסרטיבית. המשותף לכל העוזבים – חוסר יכולת לבוא לידי ביטוי בחברה החרדית. אפיונים אלה מתעמתים עם הקוד התרבותי הקורא לצמצום עצמי, להצנעת הפרט, לשמרנות בהתייחסות לקהילה. ההתחברות היא של הפרט עם עצמו, תוך השלת המשמעות הקולקטיבית, שנכפתה על ידי החברה החרדית. החברה החילונית מצטיירת בהקשר זה כמקום המאפשר לפרט להגשים את האני שבו על מכלול היבטיו. אלה הבוחרים בדרך חיים אחרת מאופיינים במגוון רחב. כל אחד מהם הוא עולם שלם ייחודי ומובחן מהאחר. אין בכוחה של החליפה השחורה לכסות על הייחודיות. יתכן כי דווקא בחברה הקולקטביסטית מפתח הפרט מנגנונים כדי לשמור על זהותו הפנימית. ייתכן כי הייחודיות היא שהובילה אותם לעזיבה. זו צמחה מתוך הזעקה לייחודיות. לגבי אלה ש"נולדו חילונים" העזיבה היא הסרת המסכה. הגבולות בין שני העולמות מצטמצמים, על פי תפיסתם, להיבטים חיצונים בלבד. שינוי החזות והחלפת "המדים". עם הסרת הלבוש הוסר הגבול והתחוללה - יציאה אל החופש. ביציאה מן העולם החרדי קיימת המשכיות, היא מופיעה ככרונולוגיה של יציאה ידועה מראש. הם נולדו עם סלידה מהחברה החרדית. קיום אורח חיים חילוני בחברה החילונית הוא לגביהם התנהגות טבעית. אצל השאר מרגישים קיום של זיקה הדוקה למרכיב האמונה. האמונה הממוקמת בתודעה ויוצרת גבולות חדים בין החברה החרדית לחילונית. העזיבה היא תוצאה של ההיפרדות מן האמונה. המטרה היא לחולל מהפך באישיות. העצמי החילוני שלהם שונה מהחרדי, אותו הם המירו.
בעיות בזוגיות וביצירת קשרים חברתיים
המושגים על מין ועל המין השני מעוותים בהשוואה לגבי חלק מ"היוצאים בשאלה" הנה - חוסר הבנה וחוסר יכולת ליצירת קשרים נאותים עם המין השני. הקושי מחריף לגבי בחורות באשר בעולם החרדי מודבקת לכל "יוצאת בשאלה" תווית של יצאנית. ככלל- קשה להם ליצור קשרים חברתיים וקשרים אינטימיים לאורך זמן , אם בכלל. תופעה שמקורה בקודים שונים ובדעות קדומות אשר על כן, העוזב את העולם החרדי הוא חסר אונים ביכולתו ליצור קשרים בינ-אישיים. כדי להתגבר על הבעיות הנ"ל צריכה להינתן עזרה על ידי טיפול פרטני וקבוצתי. מטרות הטיפול הן: לסייע להתמודד עם משבר הזהות הקשה ללמד כיצד לבנות קשרים חברתיים משמעותיים ולחזק בהם את האמונה בעצמם . ללמד לקחת אחראיות על עצמם ולהשתלב בעבודה והתמודדות עם קשיי למידה.